שטים בין בייג'ינג לוושינגטון: אסטרטגיה ישראלית וחשש אמריקאי כלפי השקעות מסין בזמנים של מתיחות

"לטכנולוגיה הישראלית יש בסין פוטנציאל אינסופי", קרא בהערצה (בסינית) בוב סו 徐小平, מהמשקיעים המפורסמים בסין, כשהסביר לאחרונה למה הפך למשקיע בקרן Emerge Fund בשווי 100 מיליון דולר, לה שותף גם אבי חסון, לשעבר המדען הראשי ויועץ ראש הממשלה לענייני חדשנות וטכנולוגיה. בעניין אחר, בראיון בלעדי באוגוסט לסוכנות הידיעות הממשלתית הגדולה בעולם סין-חואה 新华社, אמר (בסינית) מנכ"ל רשות החדשנות, אהרון אהרון, שיש פוטנציאל חיובי וכר רחב לשיתוף פעולה בין סין וישראל בחדשנות הטכנולוגית. בשיחה עם הגלובל טיימס טען הנספח הכלכלי בבייג'ינג אופיר גור, ש"על ישראל וסין לפעול יחד לפיתוח טכנולוגיות משבשות".

הציטוטים לעיל הם רק דוגמאות אחרונות לרעיון ותיק ומוכר - ישראל היא אחד ממרכזי החדשנות העולמיים אך בעלת שוק קטן, בעוד שסין בעלת שוק מאסיבי וצמאה לחדשנות ולכן זהו "שידוך משמים", כדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בביקורו בסין ב-2017. כיום סין הוא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל במזרח אסיה והשלישית בעולם. היקף הסחר בין המדינות ב-2017 עמד על למעלה מ-13 מילארד דולר, וסין השקיעה בישראל בשווי של 6.5 מילארד דולר עד סוף אותה שנה. אף על פי כן, ההשקעה הסינית בסטארטאפים צנועה בהיקפה וכוללת כ-12% מהסכומים שגויסו על ידי כל חברות ההזנק הישראליות בין 2015-2017, וכנראה עוד רחוק היום בו נראה עסקת מובליאיי בהובלה סינית.

האם ייתכן שהציפיות שלנו ייענו בקרוב, ויחסי סין-ישראל עומדים לעבור מדיבורים למישור המעשי? בסיקור של העיתון הכלכלי הסיני 21st Century Business Herald לכינוס הרביעי של ועידת החדשנות וההשקעות ישראל-סין (Innonation) שנערכה בג'ו-חאי בתחילת יולי, הביאו קטעים (בסינית) מנאומו של חואנג יונג 黄勇, מנכ"ל המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי של הוועדה הלאומית לפיתוח ורפורמות (ICC-NDRC). הוא אמר שישראל מפורסמת בחדשנות שלה ומתאימה מאוד לפילוסופיית ההתפתחות של סין וקרא ולנצל את היכולות הישראליות לשפר את יכולות התעשיה של סין כדי לסייע לה לתפוס מקום בחזית הטכנולוגיה העולמית בביג-דאטה, מחשוב ענן, ערים חכמות ובנייה של דרך משי דיגיטלית. אין חדש במסר של חואנג, ומילים דומות נאמרו כבר במרץ על ידי שגריר סין בישראל בכתבה בג'רוזלם פוסט. ההבדל הוא שהמסר מגיע כעת מהגוף הגבוה ביותר בסין לתכנון כלכלי.

האינדקציות החזקות ביותר להתחזקות של היחסים הן ביקורי הבכירים הסינים בארץ, שמכינים את הקרקע לעסקאות הענק. באוגוסט סיקרו בתקשורת הסינית את ביקור שר המדע והטכנולוגיה הסיני ואנג ג'י-גאנג 王志刚. השר הדגיש (בסינית) את מסקנות הקונגרס ה-19 של המפלגה הקומוניסטית הסינית (CPC), שהציב את החדשנות בטכנולוגיה בחשיבות עליונה ככוח שמניע את הפיתוח והתמיכה האסטרטגית למערכת כלכלית מודרנית. הוא אומר שהדלת לסין תשאר פתוחה ואף תגדל כלפי הטכנולוגיה הישראלית, ובכך חזר אחד לאחד על מסריו של השגריר. ביקורו של ואנג הניח את הקרקע לקראת הגעתו של סגן נשיא סין וואנג צ'י-שאן 王岐山, שצפוי לנחות בנתב"ג בשבוע הבא וייפגש עם נתניהו במסגרת תפקידם המשותף כיושבי ראש הפורום הסיני-ישראלי לחדשנות. מעבר לכך שתהיה זו הדמות הבכירה ביותר מסין שמבקרת בישראל מאז שנשיא סין ג'יאנג דזה-מין ביקר בישראל באפריל 2000, לואנג תצטרף משלחת של אנשי עסקים כשבראשם מייסד עליבאבא, ג'ק מא.

העמקת היחסים בין סין לישראל, כמובן, מבורכת ותוכל להביא לתועלת הדדית רבה בעתיד, או Win-Win, כפי שאוהבים להגדיר זאת בסין, אלא שעד כה לא הזכרנו את הפיל הלבן-אדום-כחול במרכז החדר. זה למעלה משלושה חודשים נמשכת מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין, והיא חידדה את החששות בארץ ובארה"ב, מכך שסין תנצל את קשריה עם ישראל לפתח את הטכנולוגיה שלה באופן שלא עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלנו ושל ידידותינו הדמוקרטיות-ליברליות. כמו כן ישראל חוששת שמעורבות כלכלית מתגברת של סין תוכל להשפיע על אינטרסים ביטחוניים שלה ותפגע ביחסיה עם ארה"ב. בד בבד מלחמת הסחר המתגברת תוסיף עליה לחץ מארה"ב כנגד שיתופי פעולה עם בייג'ינג.

כנס של המרכז למחקרי מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה בראשות פרופסור שאול חורב, לשעבר סגן מפקד חיל הים וראש הוועדה לאנרגיה אטומית, ובהשתתפות בכירים לשעבר בצי ארה"ב ובפנטגון הוליד סדרה של כתבות על חשש מפני מעורבות סינית בנכסים אסטרטגים ישראליים. הכתבה של עמוס הראל ב"הארץ", שעלתה לרשת בעברית ובאנגלית, נושאת את הכותרת העברית הסנסציונית "מתחת לאף של מערכת הבטחון, סין משתלטת על חופי ישראל" והאנגלית "ישראל נותנת את המפתחות לנמלים הגדולים ביותר שלה וייתכן שהצי האמריקאי ירצה לעזוב אותה". בכנס העלו אזהרות חריפות בשל הקמת הנמלים בחיפה ובאשדוד על ידי חברות סיניות, ובמיוחד בנמל חיפה שיוחכר לחברה משנגחאי SIPG למשך 25 שנה החל מ-2021 ויהיה בקרבה לבסיסי חיל הים הישראלי, ובכך חושף אותם לריגול צבאי ותעשייתי. כן התייחסו לכך שחברות סיניות מושקעות כמעט בכל סקטור של טכנולוגיה משבשת בישראל, שתוכל בעתיד לשמש את מדינת המפלגה וצבאה נגד ידידותיה של ישראל, וגם אמרו שישראל היא רק עוד חלק בתוכנית העל השאפתנית של ממשלת סין "יוזמת החגורה והדרך" 一带一路, עליה כתבנו בניוזלטר האחרון.

ההתייחסות החשובה ביותר לכתבה ב"הארץ" הופיעה בעקיפין בעיתון הנקרא ביותר בסין ומופץ ביותר משלושה מיליון עותקים, רפרנס ניוז 参考消息. הובאה כתבה מהאינדפנדט הרוסי, שבחרה להתמקד (בסינית) בצד האמריקאי של הסיפור, והאיום אשר לכאורה צפוי לצי האמריקאי כאשר יעגון בסמוך לנמל בשליטה סינית. אתר האינטרנט Zhonghongwang 中宏网 של הועדה הלאומית לפיתוח ורפורמות, המוקדש לנושאים מאקרו כלכליים, הרחיב לגבי החשש המצוי בדעת הקהל הישראלית (בסינית) וניסה להפיגו דרך התמקדות בצד החיובי של שיתוף הפעולה. הכתבה המקורית הובאה במלואה בפרשנות של המדור לענייני צבא של Phoenix New Media, חברת חדשות המבוססת בהונג-קונג. בסופה הביעו הסכמה (בסינית) עם ישראל שחשוב לשמור על אינטרסים אסטרטגים, אך הוסיפו שזה לא מכבד אותה לעורר כך סכסוכים.

האמריקאים לא חוששים רק לצי שלהם. בראיון ל-BBC מיולי אמר לי ברנסטטר, פרופסור לכלכלה ומדיניות ציבורית בהיינץ קולג' באוניברסיטת קרנגי מלון, כי יש בארה"ב חשש שטכנולוגיה ישראלית תמצא את דרכה לידי הצבא הסיני, ושהפנטגון חושש יותר שטכנולוגיות בינה מלאכותית שנרכשו על ידי חברות סיניות באמצעות השקעות אזרחיות או עסקאות רישוי יכולות למצוא עצמן בדור חדש של כלי נשק סיניים, שיאיימו על הכוחות האמריקאים ועל בעלות בריתה: " אם טייס אמריקני יופל על ידי טיל סיני שמופעל בטכנולוגיה ישראלית, תהיה זו בעיה אמיתית לממשלת ישראל."

החשש של פרופסור לי מבוסס על מספר דברים. ראשית, בתחום הבינה המלאכותית יש לסין שאיפות עצומות, והיא יכולה להיעזר בישראל כדי ליישם אותן. במאמר חשוב ביותר של החוקרת העצמאית אלזה קניה למכון המחקר האוסטרלי למדיניות אסטרטגית, היא מפרטת את תוכנית העל של ממשלת סין, שתסייע לה להשיג מטרה זו עד 2030, וזאת כחלק מהשאיפות שלה להפוך למעצמה טכנולוגית 科技强国. מנכ"ל Bluestar Indexes, סטיבן שונפלד, התייחס לכך בראיון ל-CNBC שהובא ברפרנס ניוז (בסינית), ואמר שבזמן שארה"ב ואירופה מחמירות עם השקעות סיניות בארצותיהן, סין מחפשת כיוונים חדשים להשקעה וישראל יוצאת מורווחת. הסינים נמשכים כבר שנים לטכנולוגיה הישראלית, ובשל כך שישראל היא מהמובילות בעולם בבינה מלאכותית ונמצאת במקום אסטרטגי מבחינת "יוזמת החגורה והדרך", היא שותפה אידאלית.

שנית, פרופסור לי מביע חשש מכך שצבא סין ינצל את הנוכחות בנמל חיפה לפעילות צבאית או ריגול. בכתבות בסינית לעיל דחו את ההאשמות והדגישו שמטרות הנמלים הן אזרחיות גרידא ובלאו הכי התפעול שלהם מתבצע ברובו על ידי קבלני משנה במדינה המארחת. אולם אנליסטים סיניים, שמדברים באופן בלתי רשמי על השקעות סיניות בנמלים זרים, באופן סדיר מעניקים עדיפות לאינטרסים הביטחוניים של סין על פני פיתוח כלכלי הדדי, וזאת תוך סתירת מסמכי מדיניות רשמיים - זאת המסקנה העיקרית של הדו"ח מהשנה שעברה של קבוצת החשיבה במרכז למחקרי בטחון מתקדמים (C4ADS) בוושינגטון. הם מביאים כדוגמא מאמר מ-2015 מאוניברסיטת סין ליחסים בינלאומיים, לה קשרים הדוקים עם חיל המודיעין הסיני, שהגה את הרעיון "קודם אזרחי ואחר כך צבאי" 先民后军‘’. הוא מציע לבנות את הנמלים המסחריים בכוונה להופכם בהדרגתיות ל"נקודות תמיכה אסטרטגיות" 战略支点 לשליטה על נתיבי מים מרכזיים.

סין לא מסתירה את רצונה ללמוד מישראל כדי לפתח בעתיד את הצבא שלה, אדרבא, היא רואה בישראל מודל לרעיון של "היתוך צבאי-אזרחי" 军民融合. רעיון זה גורס כי במדינות רבות בעולם, כולל ישראל וארצות הברית, יש לעתים טשטוש בין הצבאי לאזרחי. טכנולוגיות שפותחו במקור לשימוש צבאי כמו האינטרנט וה-GPS נמצאות היום בכיס של כל ילד. מאידך, טכנולוגיות אזרחיות כמו רכבים אוטונומים או טכנולוגיות לזיהוי פנים יכולות להיות בעלות ערך רב לכוחות הבטחון. גם בסין יש רצון לבצע את האינטגרציה הזו. היא הפכה ליעד מדיני רב שנתי וועדה בראשות נשיא סין סי ג'ין-פינג מובילה אותה במטרה לאפשר לצבא השחרור העממי (PLA) לנצל את היתרונות הטכנולוגיים של התקדמות המגזר הפרטי הסיני במלואם.

כמעט בכל חברה גדולה בסין יושב מזכיר של המפלגה הקומוניסטית בדירקטוריון או בעמדה בכירה אחרת, ועוד מהשנה שעברה דווח שסין תקים "נבחרת לאומית" לפיתוח AI, המורכבת מענקיות הטכנולוגיה הסיניות ומהחברות הגדולות בעולם, וכל אחת מהחברות תשתף פעולה עם סקטור ממשלתי אחר בהתאם למומחיות שלה. לטנסנט הגדירו להתמחות בתחום ראיית מחשב (Computer vision), לעליבאבא בערים חכמות, ל-iFlyTek בעיבוד שפה טבעית (NLP) ולבאידו ברכבים אוטונמיים.

כך למשל ביולי האחרון דווח שבאידו תשלב את הטכנולוגיה של מובילאיי ברכבים האוטונומיים שלה. עצם זה שטכנולוגיה ישראלית תעמוד בשירות האסטרטגיה הממשלתית כפי שיועדה לבאידו אינה נראית בעייתית לכשעצמה, משום שלרכבים אוטונומיים תהיה תרומה עצומה בעתיד להפחתת תאונות דרכים ולהקל על חיי כולנו בהתניידות ממקום למקום, ולכן על פניו אין שום סיבה לדחות השקעה שכזו. מאידך, חוששים משיתופי פעולה, בהם הפוטנציאל לסיכון אסטרטגי גובר על שיקולים אחרים, חיוביים ככל שיהיו.

מה ישראל יכולה לעשות?

ראשית כל, חשוב לסייג ולומר שהדאגה כלפי השקעות סיניות בישראל יצאה מפרופורציה. השקעות של כלכלה מתפתחת במהירות רבה כשל סין נפוצות בכל העולם, וכל הצדדים הנוגעים בדבר עוברים תהליך למידה הדדי. בגלל שהשקעות סיניות בישראל הן חדשות יחסית, הן מיד מגיעות לכותרות. ההשקעות המצטברות של סין בישראל בשבע השנים האחרונות לא עולות על 15 מיליארד דולר, בעוד סין השקיעה במדינות אחרות 120 מיליארד בשנה שעברה בלבד, כך שברור שישראל לא מהווה יעד משמעותי להון סיני. כמובן שיש להגביר את הפיקוח בסקטורים מסוימים, אבל יש לעשות זאת באופן כללי ולא לכוון זאת נגד הסינים, באופן שיפגע בידידות שלנו, דווקא בזמן שהיא מגיעה לשיאים חדשים.

בדה-מרקר דווח בחודש יולי שמשרד ראש הממשלה מקיים דיונים על הקמת מנגנון שיבחן את ההשקעות של גופים זרים בנכסים ישראליים ויפקח עליהן. מדובר בכל גוף זר ולא רק כנגד השקעות סיניות. בדיוק חודש לאחר מכן, חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על השינוי הראשון זה למעלה מעשר שנים, שנועד לשדרג את כוחה של הועדה לבחינת השקעות זרות בארה"ב (CFIUS, מומלץ מאוד לקרוא את הסקירה המצוינת של MacroPolo על השינוי). תחת אובמה וטראמפ CFIUS חסמו יותר השקעות מאשר בכל ארבעת העשורים האחרונים, וכעת צפוי המספר לעלות אף יותר.

נכון לתחילת אוקטובר, טרם אושר סופית הקמת הגוף הנדון והדילמה ברורה. מחד גיסא יש להגביר את הפיקוח בסקטורים בעלי חשיבות אסטרטגית, אך מאידך מתן כוח רב מדי לוועדה כ-CFIUS תוכל להניא מישראל גם השקעות רצויות של הסינים לטובת אפיקי השקעה במדינות ללא הגבלות שכאלה ולפגוע באווירה הגלובלית בישראל שדרושה לפיתוח חדשנות. פתרון אחד להגנה על נכסים אסטרטגיים מהשקעות זרות הוא שיש לקבוע לגוף המפקח רשימה מדוקדת ושקופה של טכנולוגיות רגישות ולהציבן מחוץ לגבול ההשקעות הזרות. מעבר לכך, כל השקעה זרה צריכה להתקבל בברכה.

אולם הפתרון האמיתי אינו כה פשוט, כותבת קניה, ומדיניות הולמת צריכה להיות מקיפה ולכלול את כל המורכבויות הקיימות בדינמיקה העולמית. המלחמה לעליונות טכנולוגית תמשך לפחות עד 2030, ויש החוששים שסין תממש את שאיפותיה להשגת יתרון בטכנולוגיות משבשות, ובכך ישראל וחברותיה במערב יפסידו יתרון תחרותי. אף על פי כן, שיתוף הפעולה המתהדק עם סין נחוץ לצמיחתה הכלכלית של ישראל. קניה מציעה (בתחתית המאמר) 15 צעדי מדיניות כלליים למדינות כמו ישראל כדי להתמודד עם הדילמה.

פעמים מספר יצא לנו להתקל בכתבות שמשוות את מלחמת הסחר בין סין לארה"ב למשחק קזינו בסיכון גבוה, בו אף אחד מהצדדים לא יכול להפסיד. אפשר לומר שישראל ומדינות נוספות נמשכות לתוך המשחק בעל כורחן, אולם הנצחון של ישראל יגיע כשתדע כיצד לתמרן בין שיתוף פעולה בטחוני עם ארה״ב לבין שיתוף פעולה כלכלי-מסחרי נרחב עם סין.