מחפשים חוף מבטחים: משולש ישראל-סין-ארה"ב

היריבות בין ארה"ב לסין גוברת, ובתוך כל זה ישראל מוצאת עצמה תחת לחץ אמריקאי בשל קשריה המתחזקים עם המעצמה העולה במזרח. במוקד עומדים הנמל החדש בחיפה, אשר מיועד להיות מתופעל על ידי חברה סינית, וחששות אמריקאיים מקיפים כלפי ההתעצמות האסטרטגית של סין.

מאת אלכסנדר פבזנר

מתיחות בין ארה"ב לסין שהתחילה על רקע חוסר איזון בסחר החוץ, מתדרדרת במהירות לתחרות גיאופוליטית כוללת בעלת השפעות גלובליות. כמו מדינות רבות אחרות, ישראל מצאה עצמה בסיטואציה הבעייתית בה היא נאלצת לבחור בין שיתוף פעולה בטחוני עם ארה״ב לבין שיתוף פעולה כלכלי ומפתה עם סין.

ב-1 בינואר חגגו ארה"ב וסין את יום השנה ה-40 ליחסים הדיפלומטיים ביניהן. גם אם קשה לתאר את המסע הזה כשיט תענוגות, הרי שבמשך תקופה זו הכירו שני הצדדים כי היתרונות של דיאלוג עולים על כל חילוקי דעות. הקונצנזוס הזה החל להתערער כבר תחת ממשל אובמה, אך תחת ממשל טראמפ המתחים בין שתי המדינות רק הולכים וגוברים.

זה זמן רב יש לארה"ב תלונות על מדיניות הסחר של סין, על חסמי הגישה לשווקיה, על מדיניות הפיתוח התעשייתי שלה, כמו גם על מדיניות החוץ האסרטיבית שלה, בעיקר באסיה. באופן טבעי גם לסין תלונות משלה, למשל מכירת נשק אמריקאי לטאיוואן. ב-1 בדצמבר נשיא ארה"ב טראמפ ונשיא סין, סי ג'ין-פינג, הסכימו על "הפסקת-אש" בת 90 יום במלחמת הסחר בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם.

מעצרה בקנדה של מנג וואן-ג'ואו 孟晚舟, סגנית יושב הראש ובת המייסד של ענקית הטלקום חואה-ויי 华为, לבקשת פקידים אמריקאים, רק סיבך את הפלונטר. לאחר שהנשיא סי ג'ין-פינג מונה למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית הסינית באוקטובר 2012, החלה סין לנקוט במדיניות חוץ תקיפה יותר. ב-2013 העלה סי לראשונה את מה שהפך לסימן ההיכר הדיפלומטי שלו, "יוזמת החגורה והדרך" 一带一路 – רשת סחר ותשתיות, הממזגת בין אסיה ואירופה.

אסטרטגיית הביטחון הלאומי הראשונה שפרסם טראמפ בדצמבר 2017, הגדירה את סין (וגם את רוסיה) כיריבה אסטרטגית של ארה"ב, והמדיניות האמריקאית מאז אותו רגע מפעילה לחץ על סין באמצעות תעריפים וצעדים נוספים, כולל הטלת איסור זמני של רכישת רכיבים חיוניים על המתחרה המקומית והגדולה פחות של חואה-ויי, ZTE 中兴.

במקביל, יחסי ישראל וסין הולכים ופורחים. יש גידול עצום בתיירות הסינית בישראל והקשרים האקדמיים מתהדקים. סין היא משקיעה משמעותית בתעשיית ההיי-טק הישראלית, וביצעה מספר רכישות בעלות פרופיל גבוה של חברות ישראליות. סין גם לוקחת חלק פעיל בפרויקטי תשתית רבים ברחבי הארץ.

אחד מאותם פרויקטים עומד כעת בליבה של מחלוקת סוערת. בחודשים האחרונים, גורמים רשמיים בארה"ב הביעו דאגה מכך שחברת "שנגחאי אינטרנשיונל פורט גרופ" (SIPG), בבעלות רוב של הממשל המקומי בשנגחאי, מעורבת במסוף המכולות החדש הנמצא כעת בשלבי בנייה בנמל המפרץ בחיפה. SIPG היא אחת ממפעילות הנמלים הגדולות בסין, וב-2015 זכתה בזיכיון ל-25 שנה להפעלת המסוף החדש בסמוך לנוכחי החל משנת 2021.

העובדה שרק כעת גורמים רשמיים בארה"ב מביעים דאגה כלפי הנוכחות הסינית בנמל חיפה, למרות ש-SIPG זכתה במכרז עוד ב-2015, מוכיחה שזה קשור במידה רבה למתחים הנוכחיים בין ארה"ב לסין. הנמל האזרחי בחיפה ממוקם בסמוך לנמל חיל הים הישראלי ומאפשר לספינות הצי השישי האמריקאי לעגון בו, כאשר הן שטות באזור. בתקשורת צוטטו גורמים רשמיים בארה"ב אומרים כי ייתכן שהצי השישי יפסיק לעגון בנמל חיפה בשל הנוכחות הסינית.

חובה לציין שישראל אינה בעלת הברית היחידה של ארצות הברית, שמקבלת בברכה השקעות סיניות בנמליה. לדוגמה, בשנת 2015 קבוצת לנדברידג' הסינית שילמה 506 מיליון דולר אוסטרלי לחכירת נמל דרווין בצפון אוסטרליה ל-99 שנה, אף כי גם שם יש נוכחות צבאית אמריקנית. למעשה, הסינים השקיעו בנמלים גם בארה"ב עצמה, למשל, בלונג ביץ' בקליפורניה, מנמלי המכולות העסוקים בארה"ב.

כמעצמה ימית בהתהוות, סין משקיעה בנמלים בכל רחבי העולם, במטרה להבטיח נתיבי מסחר ולחזק את המינוף הכלכלי והגיאו-פוליטי שלה בעולם. באירופה בלבד, סין שולטת ב-10% מקיבולת מסופי המכולות. במזרח הים התיכון סין השקיעה, בין היתר, בנמל פיראוס ביוון, במסוף קומפורט שבאיסטנבול ובפורט סעיד ובנמל אלכסנדריה במצרים.

המניע הכלכלי מאחורי התעצמות הכוח הימי של סין אינה שונה בהרבה ממדינות אחרות. יפן וקוריאה השקיעו בנמלים בשנות ה-80 וה-90, וקווי הספנות הלא-סיניים הגדולים מחזיקים נמלים רבים במגוון מדינות. כאומה יצרנית וצרכנית מובילה בעולם, לה היקף הסחר הגדול ביותר, סין רוצה להבטיח את שרשרת האספקה ​​הנכנסת אליה ואת נתיבי היצוא ממנה.

ארה"ב מודאגת, עם זאת, כי המינוף הכלכלי המוגבר של סין יתורגם להשפעה פוליטית חזקה יותר. המלחמה הקרה המתגבשת סובבת סביב מנהיגות טכנולוגית וכלכלית עולמית, ובאווירה הנוכחית של חוסר אמון בין ארה"ב לסין, קשה לצפות שיהיה לה פתרון מהיר.

לעת עתה הסיקור של סאגת הנמלים בתקשורת הסינית מרוסנת. רוב המאמרים התבססו על תרגומים של כלי תקשורת זרים, מה שמראה שסין איננה רוצה להעמיד את הסוגיה במרכז תשומת הלב. הסיקור עד כה הסביר שישראל הולכת לקראת שיתוף פעולה רחב יותר עם סין לצורך גיוון אסטרטגי בשל מה שנתפס על ידה כנסיגה אמריקאית מהאזור, והלחץ האמריקני על ישראל בסוגיית הנמל מכוון להגביל את סין.

כיוון התפתחות סוגיית הנמלים תלוי בין היתר בהתקדמות השיחות בין ארה"ב לסין ובשאלה אם "הפסקת האש" במלחמת הסחר בין ארה"ב וסין תוכל להחזיק מעמד.