מדוע באמת פרש ג׳ק מא, מייסד עליבאבא?

מאמר בלוג של פרשן כלכלי סיני גורם לסערה בתקשורת וברשתות החברתיות בסין ושפך אור על הפרישה המפתיעה של ג׳ק מא Jack Ma 马云, מייסד-שותף של עליבאבא והאיש העשיר בסין. לאחר שמא בן ה-54 אמר בראיון ב-7 לספטמבר שיפרוש בעוד שנה מענקית המסחר המקוון, חברה עם שוק של 420 מיליארד דולר, מיד החלו לעלות השערות מדוע אדם כל כך מצליח, הפנים של המגזר הפרטי בסין וההשראה לדור של סטארטאפיסטים, יפרוש בגיל כה צעיר.

בראיון מא אמר שהוא הולך להתמקד בחינוך ובפילנתרופיה, והחברה עצמה מסרה ב-10 לספטמבר שמהלך זה הוא חלק מהליך טבעי של שינוי דורי, אבל הסברה הרווחת בסין היא שמא נאלץ לעזוב בגלל חיכוכים עם הממשל. ג׳ק מא וצוותו הפכו את עליבאבא לאחת מחברות האינטרנט המצליחות בעולם, אבל מא לא פעם העביר ביקורת (זהירה ומדודה) על התערבות הממשל בסקטור הפרטי והמשקל ההולך וגובר של רגולציה על תעשיית האינטרנט.

עליבאבא היא לא רק מסחר מקוון - החברה השקיעה בכל תחום החל מכלי תקשורת דרך בינה מלאכותית ועד רפואה. מא הכריזמאטי הוביל מהפכה של ממש בסקטור הפרטי בסין, מדינה בה חברות ענק ממשלתיות עם מנהלים אפורים הובילו את הכלכלה. בשנת 1978 סין יצאה לדרך של רפורמות כלכליות, אבל התהליך הזה מעולם לא היה חלק, ותמיד התקדם ערב בצד אגודל תוך ביקורת בלתי פוסקת מהאגף השמרני של החברה והמפלגה. התחושה כיום בציבור בסין היא שהמרחב לעסקים פרטיים הולך ומצטמצם. על כן, כאשר מא הודיע על פרישתו, עלו השערות שהוא אולץ להתפטר, טענה שמא עצמו הכחיש.

פוסט של בלוגר מה-11 לספטמבר, ימים אחדים אחרי הודעתו הדרמטית של מא, הוסיף שמן למדורה כי לכאורה אישש את החששות של הציבור. הבלוגר, וו סיאו-פינג 吴小平 איש פיננסים שהיה די אלמוני עד אז, טען כי ״העסקים הפרטיים סיימו את תפקידם ההיסטורי ועליהם לפנות את הזירה לחברות ממשלתיות.״ בין הנימוקים לטענה מרחיקת לכת זו הוא שסין היא כבר הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, אבל בהתחשב באתגרים הניצבים לפני סין (קרי, מלחמת הסחר עם ארה״ב), כלכלת סין צריכה ״מודל חדש יותר, ממושמע יותר ובעל ראיה לטווח רחוק.״

הפוסט הפך לוויראלי כי נגע בנקודה כואבת בדיון הציבורי בסין - האם סין הולכת אחורה מבחינה פוליטית וכלכלית. הפוסט לכאורה אישש את התחושה, שלפי האמרה הידועה, ״כאשר הטחינה הסתיימה, ניתן לשחוט את החמור״ 卸磨杀驴, כלומר, שהממשל סיים לנצל את התרומה של המגזר הפרטי ועכשיו הוא ילאים אותו. הפוסט גרם לתהודה כה גדולה שאפילו האקונומיק דיילי 经济日报 , העיתון הרשמי של מועצת המדינה (הממשלה בסין) נאלץ לפרסם מאמר תגובה שמפריך את ״הטענות הדמגוגיות״ של הכותב.

המגזר הפרטי אחראי ליותר מ-60% מהצמיחה הכלכלית בסין וליצירת הרוב המוחלט של משרות חדשות במשק, לפי נתוני איגוד התעשייה והמסחר של סין, כך שברורה תרומתה של הכלכלה הפרטית והיזמות לצמיחתה של סין. המאמר בעיתון הממשלתי תקף בחריפות את הפוסט ואמר שטענות על סיום התפקיד ההיסטורי של המגזר הפרטי ״משקפת תפיסה מסוכנת שהולכת כנגד הרפורמות ולוקחת את התהליך ההיסטורי ברוורס,״ 这无疑是逆改革开放潮流而动、企图开历史倒车的危险想法 האשמה חמורה למדי בשיח הפוליטי הסיני.

אז אם הכל טוב ומעמד המגזר הפרטי כל כך בטוח, מהיכן החרדה שהתפרצה מפוסט של בלוגר חצי אלמוני? בדיוק בגלל שהבלוגר נתן ביטוי למה שהציבור בסין חושש שהיא התכנית הסודית של הממשל, המגביר בכל יום את הרגולציה וההגבלות השונות על העסקים כצעד מקדים להתערבות עוד יותר ניכרת בכלכלה. היו גולשים שטענו שמדובר בבלון ניסוי של הממשל, כדי לבחון את תגובת השוק, או שמדובר במאבק כוחות מאחורי הקלעים בשורות ההנהגה, או שזה היה בכלל ניסיון לסאטירה פוליטית.

באופן רשמי, הממשל מאוחד מאחורי המשך רפורמות ופתיחות, אך כפי שהתגובה העצבנית לפוסט מוכיחה, לציבור עדיין יש ספקות. הפוסט המקורי של וו סיאו-פינג בינתיים נמחק על ידי הצנזורה, אבל קיים באתרים אחרים, למשל כאן.